 |
| חוף קולה - נחל המתחבר לים בין עצי קוקוס וקשיו |
כמעט חודשיים שאנחנו בפלולים שבדרום גואה, באותו בית עם אותם שכנים נחמדים ואותם מראות. אנחנו כבר יודעים היכן להשיג כל מוצר או שירות (השכלה שנרכשה במאמץ אנטלקטואלי רב), מכירים את דרכי הקיצור לכל מקום, את קטעי החוף היפים והמבודדים יותר, סדר היום שלנו די קבוע ופיתחנו תחושה של ותיקים…מעולם לא השקעתי כל כך הרבה זמן בעצמי: בכל בוקר ריצה על החוף (רצה שעה בקצב שכל צב מתלמד מסוגל להשיג אותי. מתן הפסיק להצטרף בגלל הקצב האיטי והשעה המוקדמת), מדיטציה, קריאה, כתיבה, ציור (זהו השלב שמתן וילי מתעוררים ומצטרפים), האם הגיע האות שעלינו להמשיך הלאה?
