המטוס נוחת. ניו דלהי. כולם נפלטים. חיוך של דיילת ביציאה לא רומז על הבל של חום שפוגש משפחה, משפחה שיצאה לפני עשרים שעות מביתה למסע. שתי מזוודות גדולות, שני תרמילים גדולים, שלושה תרמילים בינוניים, בן פורט יוסף, יוקה, בן בכור, אימא ואבא אסופים על מדרכה בכניסה לנמל התעופה.
הנה עוד רגע נמצא את האיש שייקח אותנו למלון, כפי שנקבע מראש, ואז נתקלח ונישן ונקום ושחר חדש ואחר יפציע.
חם ודביק ומחפשים ומחפשים ולא מוצאים את זה שאמור לקבל פנינו. עשרות שלטים, מאות אנשים מקבלים את הבאים אך האיש שלנו איננו, חיכינו חיכנו לא בכינו והוא לא בא.
נהגי מוניות, מתווכי מלונות, נוסעי מזוודות ועוד ועוד בלתי מזוהים ובלתי נעימים מציאים עצמם להובילנו למלון. לא בתכנית להתחיל בתקלה, אנו הודפים את העומדים אלינו ואב ובן בכור יועצים ומחפשים את השלט, שיראה את האיש שייקח אותנו למלון כפי שנקבע. הולכים וחוזרים והולכים ואין. מסתכלים באנשים ואין אנו יודעים לקרוא את פניהם ובוחרים אחד או שמא הוא בוחר בנו ונותנים לו את כתובת המלון ומעמיסים את עצמנו ואת הכבודה ויוצאים למלון.
מגיעים לדלהי והנהג מחפש את המלון או לא. והמכונית סובבת וסובבת וכל פעם מגיעה לאותו המקום, אזור מפוקפק ומזוהם , ממשיכים לחפש את המלון והנהג שרק לפני שעה נראה כנהג נראה לפתע כחסר אונים, כנוכל, ככעוס, כאיש אשר אינך יודע טיבו. עוצרים בתחנת מידע לתייר שהוא מובילנו אליה. שם מתקשרים למלון המוזמן מראש, ואולי רק כאילו מתקשרים, שם אומרים לנו שהמלון סגור, או בשל חג, או מסיבה אחרת והנה הם יתנו לנו כתובת אחרת והנה אנו כבר מגיעים ואנחנו עייפים ולא רצינו כך להתחיל, ומגיעים למלון אחר והוא שוכן במקום שנראה כמשהו בין מחנה פליטים לבין שוק שסוחריו נטשו אותו ותחתם הגיעו חומסים. בכל זאת יורדים לראות את המלון והוא באמת, איך שהוא נראה: משכנם של נשים המציעות גופן למכירה ושל שאר האנשים המתפרנסים מעניינים אלו. חוזרים למונית ואחרי עוד נסיעה ומעגלי הונאה אפילו האב והאם בעזרת תבונתו של בן בכור מבינים שמונית זו לא תביאנו למקום שיש חפץ בו. המונית עוצרת. מונית עם נוכל מתרחקת מאיתנו.
כך במקום חף מחן, מול ערימה של חרא אנו עומדים בצידי הדרך וזיעה ותחושה רעה נצמדים אלינו ואנו כבר שלוש שעות לפחות בדלהי ולמרות הבוהק והשמש אין היא מאירה לנו פנים אלה משטה בנו. אחר כך בשתי ריקשות אנו מגיעים לסוכנות נסיעות אחת, ואחר לעוד אחת ואין הן משרות עלינו ביטחון שהגענו למקום של אנשים שאפשר לדלות מדבריהם אמת כל שהיא. אנו מוצאים סוכנות שלישית ומבקשים לצאת את ניו דלהי לדרמסהלה. עיירת נופש על ההימלאיה אחרי שעה ועוד שעה של משא ומתן על מחירים וטיב הרכב ועוד הצעות שאין לנו בהן חפץ אנו יושבים סוף סוף באוטו גדול וטוב ופנינו להימלאיה.
האוטו שקט המזגן עובד. עשר דקות כולם ישנים. דלהי מתרחקת. הכביש, פס דק של אפור בתוך מישור ירוק גדול ושטוח כמו ים. אנו עוצרים בצידי דרכים קונים תה ועוגיות, ושמחים בהם כאילו היו מן משמיים.
לילה בא והדרך מתחלפת בין מישור להר ועולים ועולים ועוד ועוד ובאשמורת שלישית מגיעים לדרמסהלה שהיא ציור יפהיפה של ההימלאיה ודופקים על שער ומעירים שומר של מלון ומתמקדים בשני חדרים אחד להורים ואחד לילדים. ואבא ואמא מסדרים את שצריך.
נכנסים לחדר הילדים ושם שוכבים שלושה ילדים אחד גדול ושניים קטנים הם ישנים ואבא מסתכל שנייה או יותר ואומר בשקט לילה טוב אהובים. תם יום ראשון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה