גואה - ערוץ החיים הטובים? (עינת)

חוף פטנם בדרום גואה

שעתיים של טיסה נוחה במטוס שזה עתה הוצא מעטיפתו, ונחיתה רכה בגואה - שדה תעופה קטן עמוס לעייפה בבליל שפות וסווצ'רים כרוכים על המותניים. כולם במעבר חד מדלהי הצוננת והסואנת אל שעת צהריים בגואה הדרומית, החמה והלחה. לקחנו מונית לדרום הארץ, כשמזג האוויר והנופים שבצידי הדרך החזירו את המבוגרים שבינינו אל נוף ילדותנו: בתים פרטיים דו קומתיים, מרחבים פתוחים, גינות צנועות, מכוניות פרטיות לא ממוזגות ושקט סביב. בדיעבד, הסתבר כי מעבר לבתים בסגנון ספרדי, הפורטוגזים הצליחו להשריש גם את הסייאסטה - בין השעות 13:00 עד 15:30 הכל (!) נסגר (ב - 12:55 מכבים אורות ומאווררים בחנויות ומאיצים בקונים לצאת). כעבור שעה וחצי הגענו ל"פטנאם" יישוב קטן, שחופו נושק לים הערבי. למעשה, הגבול המערבי של גואה מורכב ממפרצים וחופים רבים. התחושה היא שעוד רגע יגיעו אנשי ההפקה של "הישרדות", ייקחו מאיתנו את הציוד ונתחיל במשימות…. האיים בלב הים נמצאים, עצי הקוקוס שופעי הפרי מעלינו, עופות חגים מעל המים ומסביבנו, שמיים בהירים…כמו שאומרת הפרסומת: 'למה מגיע לנו כל הטוב הזה? רק לפנק לפנק לפנק...'

מקטמנדו לגואה, ועכשיו פשוט עצוב (אורי)

חודשיים וחצי בצפון הודו, חודש וחצי בנפאל. אנחנו בקטמנדו מתורגלים ומיומנים. פנינו לגואה, דרום מערב הודו. קונים כרטיסי טיסה לדלהי, חצי שעה ובן ואבא מארגנים את המזוודות. משא קניות קצר של סוודרים. מונית. טסים לדלהי.

מגיעים למיין בזאר. המלון שלנו, חוץ מזה שהוא (בעיניי זוגתי) לא כל כך נקי וגם בעל ריח דומיננטי, מלון די בסדר.