יום שני, 28 באפריל 2014

קו טאו, דרום מזרח תאילנד (אורי)

סיפור קצר-
פעם נזיר בודהיסטי (זן) הלך עם תלמידו בשביל. המורה היה צריך להטיל מימיו. הוא מוציא את מה שהוא מוציא מתוך מכנסיו, ומשתין על פסל של בודהה. התלמיד מזועזע: ״מורי, דווקא על הבודהה?״. עונה המורה: ״תראה לי מקום בעולם שאין בו בודהה, ואני אשתין בו״.

סיפור חסידי -
שאלו את תלמידו של הרבי מקוונה: ״מה היה הדבר הכי חשוב שעסק בו הרבי בחייו?". ענה התלמיד: ״מה שהוא עסק בו באותו הרגע״.

הזמן הוא עכשיו.

יום שישי, 25 באפריל 2014

תאילנד - עוברים לשלב הפינוקים (עינת)

קו-טאו - מתן צף בשעת דמדומים
טיסה לבנגקוק הסוערת. אזהרות מסע מכל עבר, מיילים מזהירים מחברים-הורים לא יגרמו לנו לשנות תוכניות. כנראה שעדיין בישראל פחות בטוח.
טיסת לילה קצרה, נחיתה ב03:30 בבוקר ויציאה לעולם אחר. מרחק כה קטן, והשינוי כה עצום. החושך לא מסתיר מאיתנו פריטים שכמעט שכחנו מקיומם בעולם: אנשים מחייכים ומגיבים במילים שלא שמענו בהודו ממשפחת ה- תודה-בבקשה-סליחה, מכונית ממוזגת, כבישים רחבים, פנסי רחוב, בנייני ענק, תחנות דלק עם עשרים עמדות תדלוק, חנויות נוחות (פתוחות 24/7 אך נקראות SEVEN ELEVEN …אולי קצרו את היממה ולא התעדכנו?), מכוניות בשפע נוסעות כל אחת במסלולן (רגילים לראות שלוש ארבע עקיפות בו-בעת במסלול אחד דו-כיווני), ללא פרות משוטטות ושקטטטט מצפרורים.

יום רביעי, 23 באפריל 2014

טיפות מהודו - ברכו את שמו של גאנש (אורי)

שיווה ופרוואטי עם בנם גאנש
שמונה חודשים; שישה בהודו, חודשים בנפאל. עוד טבילה אחת באוקינוס הסוער של מפרץ בנגל וטסים לתאילנד. 

לסכם נראה היפוכו של המסע. זרימה ממקום למקום. הוד ההימלאיה, מקדשים, חופי הדרום, עצי הקוקוס, שדות האורז, גבעות שיחי התה.

נפאל. קטמנדו, התאמל, קפה וקרואסון, אוכל טוב (עינת, אמיר, ילי ומתן - גיבורי האנפוראנה), טיול אופניים, פוקרה, אגמים, הרי ההימלאיה שרק האוקיינוסים הגדולים יכולים להשתוות להדרם.

מפגש עם אנשים. מפגש בינך לבינך.

יום שבת, 5 באפריל 2014

אורוויל - קיבוץ למבוססים (עינת)

סמטת הפרחים בשוק בפונדיצ'רי. לראות את הקולות, להריח את הטעמים ולגעת בשפע שהודו יודעת להציע
בדיוק לפני 46 שנים הוקם היישוב אורוויל בהשראתה של "האם" - צרפתיה, ממשפחה בורגנית, שהגיעה להודו בצעירותה, מצאה תשובה באשרם של סרי אורווינדו בפונדיצ'רי, ועברה לחיות בו. לא ברור מה היו היחסים ביניהם, אבל הרעיון האוטופי של קהילה בינלאומית החיה חיי שיתוף, ללא עיסוק ברכוש קרם בהנהגתה עור וגידים ונקרא "אורוויל" ע"ש אותו סרי אורווינדו.