יצאנו מהמיני ואן העמוס. תיקינו על גבינו הולכים לכיוון לאוס. חותם הדרכונים ביקש מאיתנו שוחד, אבל לא הסכמנו. החותמת נחתמה ועכשיו צריך להמשיך בתהליך. עברנו לביתן השני שבו שילמנו על הויזה ולבסוף ביתן החתימה שעברנו ללאוס. ביקשו שוחד. שני דולרים על כל אדם. לא הסכמנו, רק שהפעם הם היו עיקשים, איימו שלא יחתימו את הדרכון ואנחנו התווכחנו. בסוף שילמנו חמישה דולר על כולנו. נכנסנו למיני ואן חדש שיביא אותנו אל פקסה. בפקסה הזמנו אוטובוס לילה של שתי קומות עם מיטות ואפילו שירותים לעיר בירה, שם עצרנו לשעה והמשכנו במיניבוס או כמו שהם קוראים לזה "V.I.P מיני בוס" אל ואנג ויאנג.
יום שלישי, 17 ביוני 2014
לאוס (אורי)
מחר לאוס. טיול אחרון.
בוקר. רוכבים באופנועים סיניים על אדמה אדומה לעבר הר געש שכבה לפני מיליוני שנים. מתוך לוע ההר ביעבע מעיין ויצר אגם גדול. מימיו, אומרים, נפלאים וקדושים.
נוף גבעות נמוכות. קדימה, רוכבים בתוך האדום, בתוך ירוק של עשב, בתוך חורשות עצי גומי.
מישור. פלטה אדומה, גרגירית, זרועה בצבעי ירוק נפתחת לפנינו. ג'מוסים רועים בעשב.
תוויות:
הפוסטים של אורי,
ואנג ויאנג,
לאוס,
לואנג נאמתה,
לואנג פארבנג
יום רביעי, 11 ביוני 2014
לאוס - אם יש גן עדן... (עינת)
ואנג ויאנג - מקום המפגש של ילדי העיירה בצהריים. גם שלנו. |
אחרי כמה שעות נסיעה נפרדנו, כבר בגעגוע, מקמבודיה, ומצאנו את עצמנו במעבר הגבול ללאוס. הכניסה למדינה כרוכה בכמה תחנות, כשבכל תחנה הרבה שוטרים ולכל אחד תפקיד מרכזי: אחד מרים את הדרכון ומעבירו לשני, השני מביט בו בלי להבין מה כתוב בו ומעביר לשלישי, הדורש שני דולר בקשיש. לשאלתי: "עבור מה?" מגיע הרביעי עצבני וחותם במקום הנדרש במבט עצבני. הפסידו מחמישתנו עשרה דולר, שהיו אמורים לחלוק ביניהם. בתחנה הבאה, הכוללת קרוואן רעוע, שהפקידים המופקדים עליו מנמנמים על ערסלים מחוצה לו, מודדים חום וחותמים על הצהרת בריאות. מכיוון שאחד מאיתנו קדח מחום באותו היום, נעזרנו ב"תכסיס" הבת יענה, שתלמידים נעזרים בו לרב כשמגיעים לביה"ס ללא הכנת שיעורים- השפלנו עיניים בתקווה כי אם אנחנו לא רואים אותם, הם וודאי לא רואים אותנו. מסתבר שהכלל הזה פועל היטב. לא נבדקנו.
תוויות:
הפוסטים של עינת,
ואנג ויאנג,
לאוס,
לואנג נאמתה,
לואנג פארבנג
הירשם ל-
רשומות (Atom)