אחרי הכנה יסודית באמצעות סרטים (אפוקליפסה עכשיו, דמעות של שתיקה) ספרים והרבה שעות גלישה באנטרנט נותר לדמיין שדות קטל, עוני ואנשים למודי סבל. בנוסף, הגענו לסיאם ריפ מצויידים בהזהרות כתובות וקוליות: 'ינסו לסדר אתכם', 'הזהרו מכייסים', 'יבקשו שוחד', 'ינסו להערים עליכם', 'קשה להימלט מרמאים'.. לא ברור איך אפשר להתכונן להתנהלות רדופה כזו, אבל עד כתיבת שורות אלו אפילו לא נדרשנו להתמודד עם הדילמה. כל נותני השירותים, למעט נהגי רכבים ציבוריים, ויש הרבה יותר נותני שירותים מאשר תיירים, חייכניים עד צחקניים משהו, אדיבים, ומעבירים תחושה שפסגת שאיפתם היא לסייע. כך גם לגבי עוברי אורח וילדים הנהנים לשפשף את האנגלית שבפיהם עם תיירים. הכל מזמין וחם. תחושה נעימה, בעיקר אחרי חודש בדרום תאילנד, בה השירות יעיל, מדוד, אסתטי אך חסר לב.
