רישיקש (המשך) - סיפור שלא היה ולא נברא (אורי)

קומה שנייה מתוך שתיים. חדרים מסודרים בצורת האות ח׳. משוש עייני ואני בחדר יפה בקצה המסדרון הפתוח לנוף גבעה. מהצד השני עוד מסדרון. בקצה - חדר הילדים. סך הכול שבעה, שמונה חדרים. בקומת הקרקע - המאמא.

מסיבות טכניות הזמנו טיסה לעוד שבועיים לנפאל כך שיש לנו ארבעה עשר יום בעיר הקודש.

תשע בבוקר. בין חום השמש לבין הלחות, התוצאה תיקו, שניהם מנצחים. בגדים דבוקים מזיעה ופדחת מיטגנת בשמש. חוצים חצר. נתקלים במאמא, יושבת על כסא פלסטיק, ראשה קטן, כחוש וזריז, עור פניה מקומט, עיניה תזזיתיות. פיה מחייך בין דיבור לדיבור, מן חיוך כזה שבא קומפלט עם נדנוד ראש שבא לומר ״אני מכירה אותך״. מאמא מדברת על עצמה תמיד בגוף שלישי. 

רישיקש - סיפור שלא היה ולא נברא (אורי)

*סיפור שאין לו קשר לא עם המציאות ולא עם שום דמות מרומזת או שאינה מרומזת וכל מי שרוצה לשייך משהו ממנו למישהו הרי הוא עושה טעות. ובכל וזאת תשאלו איך נולד? גם אני אינני יודע. אולי לידת עכוז.

"לא נער רחוב שמכיר ת׳חיים מכל עבר

לא כלב עם תעודות לא גיבור מזדקן.

לא ילד שחי בחלום לא גבר שאיבד דמיון

לא שבר, משבר. לא שבר, משבר."

                                                   ארקדי דוכין.

הסיפור:

כל כך טוב במנאלי שרק סיבות בלתי ברורות ומעוותות יכלו ליצור מצב שביום כזה וכזה בתשע בבוקר נכנסה משפחה לתוך אוטו גדול וישן עם עוד טייל וטיילת ופניהם לרישיקש. משהי סיפרה ש״רישיקש כל כך קדושה, וכל כך רוחנית, והגנגס, ואשרמים...״

החיפושיות היו שם, וג׳ורג׳ אריסון דיבר על ההשראה שרישקש נותנת... ממש כישוף.

רישיקש (עינת)

שלום יקירים,

כרגיל, מקווה שהשגרה על צדדיה הנעימים חזרה, בתום ארוחות החג והחופשה. למי מכם שמצפה לזכות בקריאת צירופי המילים במעט שמחה ואופטימיות, צר לי לאכזבו. השבועיים ברישיקש לא היו עוד פסגונת של אושר בשהותנו בהודו.

תכננו לנסוע ממנאלי לרישיקש באוטובוס, כדי להתערות יותר בהוויה המקומית, אבל…ברגע האחרון, כמו בכל הפעמים הקודמות, הזמנו טויוטה עם נהג בתירוצים שונים שתרצנו לעצמנו (לא אשתף בהם כיוון שהם אוויליים ולא משכנעים). הפעם הגדלנו לחסוך, וחלקנו את הנסיעה עם בחור ובחורה שהכרנו יום קודם. הטויוטה שהוזמנה ל - 6:00 הגיעה במסווה של שברולט מעט מקרטעת ב - 7:00. הנהג היה לחוץ להגיע ליעד, כיוון שנאלץ לחזור באותו היום למנאלי (משך הנסיעה בכללותה כ-16 שעות, אך לאחר 10 שעות, בצ'אנדיגר, החלפנו מכונית ונהג, כך שנאלץ לנסוע 20 שעות ברצף) ולכן גילה חוסר חשק להפסקות. הדרך די משובשת, אך הנופים מרהיבים - נסיעה לאורך נהר שופע כשגדותיו התלולים הם גנים תלויים.

מנאלי (אורי)

א. מגיעים למנאלי. מתמקמים במסעדה. בן בכור ואבא יוצאים לטור ארץ חדשה. המטרה: גסטהאוס. טוב לי ללכת עם אמיר; יעיל, תכליתי ונעים. יש חשיבות לזריזות. זמן סידורים והתארגנויות - כמה שפחות, יותר טוב.

חוזרים למסעדה. גסטהאוסים בינוניים מינוס בשפע, טובים לא מצאנו. מישהו במסעדה סיפר לעינת על מקום מעולה, אך יקר. הולכים לראות. מעולה. צריכים להחליט. מחליטים: מעולה ויקר (1200 רופי, בערך 80 ש״ח ללילה). דירה, שני חדרים, סלון, מטבח, מרפסת, מקלחת יפה, הכל מצופה עץ, שמור ויפה. מיקום: שבע דקות בשביל צר ופתלתל וחשוך בלילה עד הרחוב המרכזי. מהעבר השני מטעי תפוח, שבילים צרים. במרחק חצי קילומטר: נהר. 

מנאלי (עינת)

שלום יקירים,

החגים חלפו להם, מבלי שכמעט חשנו בהם, למעט הטלפונים לארץ, ומספר מפגשים עם בני חב"ד שגרים בוילות מפוארות בכל עיר מרכזית בה ביקרנו, ועוברים מידי פעם בשווקים ובמסעדות בהן יושבים צעירים ישראלים, ומציעים להניח תפילין ("צדיק, תפילין כבר הנחת היום?") או לסעודות חג ושבת (בכל שבת יש ג'חנון+שיעור תורה+רסק עגבניות…). אנחנו לא מצאנו לנכון להיענות להזמנות וחגגנו בדרכנו. למשל: בראש השנה הלכנו למסעדה מצוידים ברימונים, תפוח בדבש ופרוסות גזר, בברכות , חלקן בהשראת רותי פינס שכרגיל הציעה את הברכות הכי מתאימות (למשל: אורז כדי שנארוז פעמים רבות מזוודות ונצא למסעות…) ובעיקר בהרבה כוונה טובה. הזמנו את כל הישראלים שנמצאו במקום באותה העת (בהתחלה חשו אי נוחות, אך מהר מאוד הצטרפו בכמיהה לציין את החג) הצורך בתחושת ביחד, האלכוהול והסיטואציה הנעימה (אחרי הכל כולם נמצאים במצב של טיול נטול דאגות מהסוג המקובל ולא אחרי בישולים ונקיונות) הובילו לערב נעים, מצחיק וממלא בתקוות להתחלה טובה ולהמשך טוב עוד יותר. השהות בקרבת בודהה בכל כך הרבה סיטואציות, מתחילה לגרום לנו להרגיש עד כמה החיים שלנו באחריותנו ( אם כי די מבאס שנדרש ויתור על האשמת אחרים, מצבים, בן זוג, ילדים…התמחות שפיתחתי  במשך שנים רבות).