שלושה סיפורים על נפאל (אורי)

1. 

קטמנדו בירת נפאל, מיליון וחצי תושבים בתוך עמק. רוב רובה נראית לתייר כאוסף בתים עלובים, בנויים בצפיפות ללא סדר. כבישים צרים, חציים תלאי אספלט, חלקם כורכר. בכל אבק.

בין עוני לעוני איי שפע של ארמונות, בתי ממשל ומקדשים.

מתחמי קודש לתפילות ולפולחן בכל מקום: בתוך הבתים, בחצרות בתים, על מדרכות, בכיכרות, בצידי השווקים ובתוכם וכמובן גם במקדשים שעבודת הקודש, וההתחברות לקודש וסיפוק הקודש הוא עיקרם. למעשה בכל מקום בו כף רגלו של אדם דורכת, יש גם מתחם לקודש.

נפאל - האקסטרים (טרק סובב אנאפורנה ובנג'י) (עינת)

שלום רב,

יצאנו לתקופה קצרה, כדי לנסוע קצת יותר לאט, לתת למחשבות לרוץ לכל הכיוונים, בידיעה שאולי יתחילו בלעדינו, והנה אריק סיים בלעדינו. פוגשת באנטרנט הרבה מן המילים על כאב וריק, שנבראו או נוסחו מחדש בעקבות אובדנו של רבין ז"ל, אוחסנו לכמה שנים, וכעת יצאו שוב מהארון. מזדהה עם רובן. למרות שבחוץ מזג האוויר חמים, בשורת מותו הביאה איתה את תחושת הסתיו, עם הענן ועם הרוח המיבב. נדמה לי שהתבגרנו, ואנחנו כבר מנוסים ויודעים שצער וגעגוע לא מתקהים עם חלוף הימים, הם מוצאים להם מקום ונשארים. הפעם נשארנו בנוסף לכאב, גם עם נכס עצום של שירים המנגנים החוצה את הצער, הגעגוע, החמלה, התמימות שאבדה, הרוך, תחושת האהבה….והרי חוה אלברשטיין (שתזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות) שרה ששיר מגרש את החושך בלילה, שיר מחמם את הלב בימים קשים. תודה לך, אריק. 

פוקרה (אורי)

פרידה: מתן, ילי, אמיר ועינת לטרק סובב-אנאפורנה.

אני לפוקרה, שם ניפגש בערך עוד חצי חודש. 

פוקרה עיר קיט יפה. מול חלוני אגם. בתי קפה, מסעדות טובות, אוכל מגוון ואנשים מכל העולם. אני משכיר אופניים, הכי טובות שיש, יוצא לטיול בשדות האורז. חוצה נחל שמימיו מגיעים לצווארי. מטפס לסטופת השלום - מקדש על ראש הר. עשה הכל. אבל אני לבד.

נפאל - חוזרים לקטמנדו, פוקרה (עינת)

שלום שלום,

כמה ימים אחרי שהגענו להודו התקלקל הטלפון הנייד שלי, על כל אנשי הקשר, הזכרונות…., לפני כחודשיים התקלקל השעון שענדתי, והחלטתי שזו הזדמנות, אחרי שנים של התנהלות ע"פ דקות ושניות, לזרום ללא תכתיבי זמן. בנוסף, בגלל לקות (אחת מיני רבות) לא מתפתח אצלי אומדן זמן למרות החודשים החולפים. בהתחלה הייתי מבררת אצל אמיר ואורי את השעה, אבל הנדנוד שלי לא זכה לשיתוף פעולה אוהד. אי לכך, אני מסתפקת ביחס שבין השמש לבין הירח, ולשמחתי כבר פעמים רבות מזהה שקריטריון הזמן הולך ודועך בניהול סדר היום … עוד חלום שהתגשם, לפחות לתקופה קצרה.

נפאל - קטמנדו, צ'יטוואן (עינת)

היי לכולם,

ביום יום חיים ברוגע ובקצב איטי, אך כשרושמת לכם מזהה שכבר חלפו שלושה חודשים ונדמה כאילו הזמן בורח לנו מבין האצבעות. שפע של חוויות עליהן מסוגלת לכתוב רק בדיעבד, כשהכל שוקע ואנו כבר במקום הבא. הדווח מאפשר לי לעצור לרגע ולהיזכר בארועים שחלפו, ומה שמבצבץ מזכרוני עובר אליכם.