פרידה: מתן, ילי, אמיר ועינת לטרק סובב-אנאפורנה.
אני לפוקרה, שם ניפגש בערך עוד חצי חודש.
פוקרה עיר קיט יפה. מול חלוני אגם. בתי קפה, מסעדות טובות, אוכל מגוון ואנשים מכל העולם. אני משכיר אופניים, הכי טובות שיש, יוצא לטיול בשדות האורז. חוצה נחל שמימיו מגיעים לצווארי. מטפס לסטופת השלום - מקדש על ראש הר. עשה הכל. אבל אני לבד.
העיר מתמרקת לקראת פסטיבל. נשים מציירות על מדרכות מנדלות לשפע. קבוצות-קבוצות של נערים ונערות מתאמנים בריקוד בצידי הדרכים. הרוקדים לבושים תלבושות מסורתיות. הנשים בחצאיות ארוכות ובסארי. הגברים במן שמלות מסורתיות או ג'ינס וחולצה עם ריקמה. שני המינים מאופרים בכבדות. הנשים יפות, הגברים לא.
הריקוד המסורתי: מעין חיזור בין גבר לאישה. יש דגש על תנועות הידיים. תנועות רחבות, גדולות, ידיים למעלה, בצדדים. מאוד עדין. תנועות של מרפקי כף היד, תנועות אצבעות מתפתלות, מודגשות, נראות כמבטאות תכונות של מיניות. תנועות האגן אצל הנשים והגברים מזכירות את ריקוד הבטן הערבי, אך מעודנות הרבה יותר. יש בתנועות ביישנות. המוסיקה - שירת נשים. קול מאוד גבוה מתנגן באזני כתפילה שיש בה מיניות, מונוטוניות ושמחה.
אני פוגש חבר מרישיקש, אוכל עם ידידים ממנאלי, כבר די מכירים אותנו - המשפחה שיצאה לטיול לשנה - וגם אותי מכירים. יש לי מקום קבוע לאוכל ולאנשים. מקום בטיילת לסודה עם לימון, לקרוא, לכתוב. בשישי אוכלים ביחד.
כמעת התרגלתי.
מזג האוויר חמים ונעים עד אחר-הצהריים, ואז תוך רבע שעה, מתקדרים השמיים וגשם שנראה כאילו מפל מים ניתח ממרומים, יורד בזעף על כל. ערוצי מים רצים על הכבישים ובתעלות וכל המים האלה שהיו בשמיים ועכשיו הם על הארץ אצים לאגם, שאני עומד מולו ומביט בו וחושב על משפחתי שבהרים.
מתן ,ילי, אמיר ועינת חוזרים.
איזו שמחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה